<h1>שאילתות פרשת בשלח שאילתא נ'</h1>
<h2>דף כ:</h2>
לכם ולא לכותים לכם ולא לכלבים וכו', אי נמי מיבעייא הכי כי שרי לצורך ישראל אבל לצורך עו"ג אסור דכתיב יעשה לכם, לכם ולא לעו"ג לכם ולא וכו'. אי נמי ברם צריך בהמה חצייה של עו"ג וחציה של ישראל מהו לשוחטה ביום טוב, כיון דקא טרח אדעתא דעו"ג אסור או דילמא כיון דאי אפשר לכזית בלא שחיטה שרי דאדעתא דנפשיה טרח ודעו"ג ממילא הוי. אם תימצי לומר בהמה כיון דאי אפשר לכזית בלא שחיטה שרי מידי דהוה אבהמה מסוכנת כדתנן [לקמן כ"ה ע"א] בהמה מסוכנת לא ישחוט אלא כדי שיאכל צלי כזית מבעוד יום, עיסה מהו מי אמרינן כיון דאפשר למפלגה בלישה אסור או דלמא כל חדא וחדא רפתא חזייה לדיליה ושפיר דמי. ת"ש [לקמן כ"א ע"א] דאמר רב חסדא בהמה חצייה של עו"ג וחצייה של ישראל מותר לשוחטה ביום טוב, עיסה חצייה של עו"ג וחצייה של ישראל אסור למיפא ביום טוב, מאי טעמא עיסה אפשר למיפלגה בהמה אי אפשר לכזית בלא שחיטה, ואפילו לזמוני עו"ג ביום טוב אסור, דאדבריה רבא לרב שמואל מר ודרש מזמנין עו"ג בשבת ואין מזמנין עו"ג ביום טוב, גזירה שמא ירבה בשבילו.
<h2>דף כט:</h2>
ת"ר אין שונין קמח ביו"ט וכו', שאילתון דאסור להון לדבית ישראל למעבד עובידתא ביומא טבא דלא צריך ליומא טבא ואפילו דיומא טבא צורך אכילה, אבל שאר מלאכות אע"ג דצורך יום טוב הוא לא שרא רחמנא דכתיב [שמות י"ב] כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם. ואוכל נפש נמי מידי דאורחיה למיעבד ביום טוב כגון מישחט ומיפא ובשולי שפיר דאמי, אבל כגון טחינה והרקדה דאפשר לעשותן מערב יום טוב אסור למיעבד ביום טוב דמעיט רחמנא הוא לבדו יעשה לכם. ודאי טחינה לקימחא מאתמול ובעי למתנייה ביום טוב שפיר דאמי ומשנינן עילוי פתורא, כדתניא אין שונין קמח ביום טוב משום רבי פפיוס ורבי יהודה אמרו שונין, ושוין שאם נפל צרור או קיסם מותר לשנותו. תני תנא קמיה דרבינא, שונין, אמר ליה כל שכן דאסור דמיחזי כבורר.
